מוצא אחרון - ועד הרבנים - קרנות עזרה וסיוע

מוצא אחרון

תרמו כעת לועד הרבנים וציינו עבור קרן מס' 3812

 

עניות מהסיפורים

 

"דוד יוסף נמצא?" בת שבע מתנשפת. "כן, הנה אני מעבירה אליו את הטלפון."

בת שבע מייצבת את נשימתה. "אני צריכה הלוואה של ארבעת אלפים שקלים. עוד לא קנינו תכשיטים לכלה של אחי יהושע. מחר האירוסין ואבא לחוץ כל כך… אני אחזיר בעזרת השם. יש לי תלמידות פרטיות אחר הצהריים ואני מקווה שתוך כמה חודשים ארוויח ארבעת אלפים שקלים. תוכל להלוות לי?"

היא מסיימת את הנאום ומשתתקת כמו אחרי מרוץ. דוד יוסף, האח הבכור של אמא, מהמהם בהערכה. "תוכלי להגיע, נניח – עוד חצי שעה? עד אז יהיה לי את הסכום במזומן."

היא חוזרת עם ערימת שטרות ומגישה לאמא. "נלך לבחור שרשרת זהב לכלה?" שואלת בת שבע. אמא פורצת בבכי. צדיקה שלי! נשמה טובה! מאיפה השגת כל כך הרבה כסף?

חוץ מאוכל הילדים לא לוקחים מאבא ואמא אגורה. פשוט כי אין, אין לגמרי. הבנות עובדות בעצמן כדי לרכוש בגדים, כדי לשלם דמי לימוד לסמינר, כדי לקנות ציוד לשנת לימודים חדשה…

הלוואי שזה היה נגמר כאן. חובות, עניות דוחקת – נורא ואיום, לחץ ודכדוך עד תהומה של נפש. אבל הלוואי שאלו היו הצרות שלהם. הלוואי שהיה הקדוש ברוך הוא משליך חמתו רק על עצים ואבנים.

 

חרדת אלוקים

 

פתאום אבא מתקפל בכאב איום. הוא קובע תור דחוף בקופת חולים, ויוצא מהרופא עם ערימת טפסים. משם במונית לבית החולים, לסבב ארוך ומתיש של דגימות דם, צילומים, ביופסיות, ושוב בדיקות דם… הביתה חוזרת דמות צללים.

אבא עולה במדרגות לאט-לאט, כמו זקן, הוא נכנס בשקט ואמא אחריו. ושניהם מסתגרים בחדר עם הדפים מבית החולים. הילדים לא יודעים עדיין מה קורה, אבל את הבכיות של אמא אי אפשר להחמיץ. לפחד יש ריח חזק, ריח מצמית שאי אפשר להימלט ממנו.

אבא ואמא רצים מרופא לרופא, בכסף שאין להם, בשקלים שאפילו למונית לא מספיקים. רופא פרטי שגבה הון תועפות עבור הביקור מפנה אותם למומחה פרטי אחר בתל אביב. "חשוב שתלכו אליו." הוא מדגיש. "דווקא לסוג הזה של הסרטן יש לו מומחיות מיוחדת."

אמא מסתובבת מתוחה מקיר לקיר. ריבונו של עולם! אנחנו צריכים עכשיו אלפיים שקלים למומחה בתל אביב. מאיפה? מאיפה?

יום רודף יום, הילדים הולכים לבית הספר ולחיידר, משפחה נורמלית רגילה, והרב'ס לא מעלים בדעתם שבבית הזה משוועים לאלפיים שקלים רק בשביל ביקור הרה גורל אצל מומחה פרטי, לפני הטיפולים והתרופות היקרות שעוד יבואו בהמשך. הילדים קמים עם המתח בבוקר ואוכלים אותו לארוחת צהריים, עם הלחץ הזה הם הולכים לישון ובוכים אל תוך הכרית.

אחרי שבועיים של חרדת גיהינום שומע דוד יוסף במקרה על הביקור החשוב אצל הפרופסור שנדחה ונדחה. הוא רושם מיד המחאה של אלפיים שקלים ומזמין מונית לתל אביב.

 

כסף שווה חיים

 

כדי להגדיל את הסיכויים להחלמה בעזרת השם- ממליצים הרופאים ועסקני הרפואה פה אחד על תרופה יקרה שאינה כלולה בסל הבריאות. כל יחידה של התרופה עולה הון תועפות, ובסך הכל, רק בשביל התרופה היקרה הזו מוכרחים לגייס עשרות אלפי דולרים. רק לתרופה, כדור קטן שערכו לא יסולא בפז. חיים של אבא. כבר גייסו את כל המשאבים האפשריים, והמחלה של אבא, כמו בור שחור, בולעת ושואבת ולא יודעת שבעה.

ואחרי שמוצאים מימון לתרופה הזו, בדרך ניסית, ממתינות בסך תרופות וטיפולים אחרים חשובים, וחיי היומיום שגם טובעים בעניות מזעזעת…

לא סיפרנו הכל, כי העלון קצר מידי. לא דיברנו על המשכנתא, שלא משולמת כבר חצי שנה, ועומדים לזרוק אותם מן הבית. לא כתבנו על שלושה ילדים בשידוכים, שרוקדים בחתונות של חברים ויודעים היטב שאין מי שיתחייב עבורם אפילו לא לחצי חתונה.

כסף זה לא העיקר בחיים, אבל בעלונים של ועד הרבנים כסף הוא החיים בעצמם. אי אפשר לקחת את עשרים השקלים שיצילו את אבא ולקנות בהם חולצה לילד. אי אפשר לרכוש נעליים חדשות לחגים כשבבית אחר מאתיים השקלים הללו מתורגמים לחיים.

אתם חייבים לעצור, עכשיו. לפשפש בארנק, לחייג את ה-1-800 המוכר, לקנות חיים בכסף. לתת אבא.

כל המציל נפש מישראל.

  

לעזרה והצלה תרמו כעת לקרן מס' 3812 דרך לועד הרבנים לעניני צדקה