4 יתומי משפחת קניגסברג - ועד הרבנים

4 יתומי משפחת קניגסברג
מספר קרן: 21252

בנין מספר שש ברחוב ניסים גאון.

 

ילדון עוקף בקלילות את ה"מנקה" שפרש לנוח קצת על המדרגות. הוא הודף את דלת הזכוכית בכניסה ומדלג שתיים-שתיים, אברך חוזר מהמניין הראשון של ערבית. על הדרך הוא בודק את תיבת המכתבים, נוטל הזמנה לבר מצווה של אחיין, מעיף מבט על ה"מנקה" החדש שהשיג ועד הבית ומטפס הביתה.

 

עוד מישהו מתקרב לבניין מספר שש. גם הוא כקודמיו סבור שהאדם היושב על המדרגות וראשו בין ברכיו- הוא אולי המנקה שהחליט לצבור כוחות בדרך מעניינת, אבל משהו בכל אופן לא 'מריח' פה.

 

הוא מתקרב אל האיש. כיפה גדולה מכסה שיער שמתחיל להאפיר, נעליים מרופטות קצת וחולצה מאובקת.  מהוסס, הוא נוגע בכתפו. "סליחה? אתה צריך עזרה?"

 

האיש לא מגיב.

 

סליחה?

 

אדוני?

 

הוא נלחץ. רוכן לצידו ומאזין לנשימות. אין רחש.

 

הוא מזדקף ומוציא את הנייד, 101. ריבונו של עולם! נו, שיבואו כבר! הוא עוזב שניונת ומציץ מעבר לבניין. נו?… חוזר מבוהל לאיש השמוט, ושוב יוצא לבדוק. זוקף אוזניים.

 

אנשי הצלה מתפרצים לחצר. סוף סוף.  

הם עטים עליו, משכיבים אותו על הרצפה, בודקים דופק ומתחילים החייאה. תוך רגע נשמעות גם צרחותיו של האמבולנס. מתחיל בלגן. השכנים יוצאים מהדירות ויורדים לראות מה ארע. מי זה האיש הזה? מה הוא עושה פה? לא מצליחים לראות את פניו מבין אפודיהם של אנשי ההצלה.

פתאום מישהו מבחין ומזהה. "זה הטכנאי שהזמנתי! רבי יוסי!" הוא מתיישב בעצמו על המדרגות, רועד מבלי יכולת שליטה.

החובשים מעלים אותו לאמבולנס, עדיין בלי דופק, וממשיכים לבצע ניסיונות החייאה בתוך הניידת השועטת. בבית החולים מכינים חדר טראומה לקראתו וממשיכים במאמץ להשיב את רוחו. הנהלים קובעים כי אחרי עשרים דקות של נסיונות החייאה כושלים יש לחדול, אולם מאחר שרבי יוסף מתנדב וותיק ב"הצלה" הפעילו את כל הגורמים להתאמץ עבורו ככל האפשר. תוך כדי מודיע מישהו לאשתו והיא מגיעה לבית החולים עם בנם הבכור.

רופא בכיר יוצא אליהם. מצטער- הוא אומר ופורש ידיים. עשינו ככל יכולתנו…

ורק אז, כשנחלצים עסקני השכונה לארגן לוויה וקבורה לנפטר- מתברר שהשקלים בבית לא מספיקים אפילו למודעות אבל. 

יושר ותום

 

תושבי השכונה האלעדית הכירו את רבי יוסף כיהודי בעל ידי זהב ששווה להזמינו עם כל תקלה. הם רגילים לראות את מזוודת הכלים הגדולה נכנסת ראשונה ואחריה רבי יוסי. אמין, זריז וירא שמים אמיתי- ממליץ השכן ה'מבין'.

הטכנאי האמין עובד בשקט. מאבחן את מכונת הכביסה המושבתת ועמל כמעט שעתיים לפרק, להחליף את הפגום ולהחזיר את החלקים למקומם. אחר כך הוא קם, מתנער, משפשף ידיים שחורות במטלית ונוקב במחיר.

בעל הבית מתפלא. "כל כך יקר?"

"זה המחיר." רבי יוסף נאנח. הוא כבר יודע מה יבוא עכשיו.

וזה בא. "תסדר לי איזו הנחה, בבקשה. אני אברך, אתה יודע, הכולל משלם מעט ומאוחר, גם ככה בקושי שורד… תעשה מצווה ותוריד לי במחיר."

רבי יוסף במצוקה. גם לו יש ילדים ומשפחה לפרנס. מצד שני… הוא ראה לאיזה בית פשוט נכנס…

"טוב." ליבו הרחמן נכנע מול מתקפת התחנונים. "תן לי כמה שנראה לך."

הוא נותן לו מאתיים שקלים, מבסוט. לא מעלה בדעתו שחלקי החילוף לבד שווים למעלה ממאה. הוא לא יודע שהשקלים שנותרו מצטרפים למספר עבודות בודדות שגם עליהם קיבל רבי יוסף תשלומי-רעב מוקטנים, והכסף המועט הזה אמור להספיק גם עבור מחיה, גם למשכנתא והעיקר העיקרים – עבור לימודי הילדים.

אם ייתן כל הון ביתו

בארבעה ילדים בירך אותם השם. הגדול כבר בישיבה קטנה, ברוך השם, וכמה דמעות הזילו וכמה ממון הוזילו כדי ללמדם תורה.

רבי יוסף בעצמו קבע עיתותיו לתורה ולתפילה בבית המדרש "חסידים" באלעד. הוא התפלל באותו מניין קבוע ובאותה פינה שלו, יום יום בשעה היעודה בא ושוחח עם אלוקיו כבן המדבר עם אביו. אחרי העבודה שבלב יצא לעבודת כפיו.

הוא השתוקק שהילדים שלו יזכו להיות יושבי בית המדרש, ולמטרה הזו השקיע את כל יכולותיו. הוצאות תלמוד תורה- כך נהג לומר. הן היו הראשונות בתור. כמו הסיפורים על יהודים של פעם, שוויתרו על פת לחמם כדי לשלם למלמד- כך בביתו של רבי יוסף וויתרו על צרכים בסיסיים כדי שהילדים יקבלו את העזרה הלימודית הנדרשת. ביום חול אכלו לחם וחלב. ממש. בשבת זכו למנת עוף קטנה. בשר? מי שמע על כך בכלל! רק בשלושת הרגלים, לכבוד החג, זכו להעלות כזית בשר על השולחן.

מהיד לפה. מישהו שמע על כזו דלות? חשבון הבנק מעוקל לעיתים קרובות, ואפילו את המשכנתא משלמים במזומן. בכסף שהרוויח היום קונה רבי יוסף אוכל להיום. מה יהיה מחר? לא יודעים. ד' יעזור כן הלאה. עכשיו כשהוא נפטר, וידידים בודקים את תמונת המצב הכלכלית כדי לאמוד את הסיוע הנדרש לאלמנה והיתומים – הם מגלים חובות של עניות משוועת. חובות לא מהוצאות רפואיות או השאת ילדים! חובות של תשלום ארנונה, תשלום ביטוח לאומי. פשוט מחסור בכסף בסיסי.

חרבה

הרבה מכירים את רבי יוסף מהפן של גמילות חסד בגופו. רבי יוסף התעלה מעל הדחקות והקשיים הרבים שבבית, ומעבר למאמצים שהשקיע בחינוך ילדיו – מצא את הכוחות והפנאי גם לאחרים.

הוא היה מתנדב וותיק ב'איחוד הצלה'. בלי אופנוע, בלי רכב ובלי רישיון נהיגה בכלל. הוא קיבל את הקריאה ורץ ברגל, להציל נפשות בישראל. הוא היה משתתף מתמיד בשיעורי הלכה ורפואה שנמסרו למתנדבים. איך לנהוג בשבתות ומועדים, שמירת כבוד האדם ופרטי דינים רבים שרבי יוסף שמר עליהם בקפדנות.

תקופה ארוכה ליווה שכן שחלה במחלה. הוא סעד אותו במסירות, האכיל והשקה, ליווה לבית הולים ושהה לילות שלמים על ידו. נכונותו לסייע ולהושיט יד לא ידעה גבולות. הוא עבד קשה בתוך ביתו ומחוץ לביתו. הילדים הפנימו שלמרות העוני והמצוקה בתוך המשפחה- הם מסוגלים לסייע גם לאחרים.

ביום חמישי הוא היה בדרך לעוד עבודה עבורה יקבל כמה שקלים בשביל לקנות עוף לשבת. בכניסה לבניין- לפני תיבות הדואר – התמוטט פתאום רבי יוסף והשיב את נשמתו לבוראה.

  

 

בבית למוד התלאות נותרו אלמנה, ארבעה יתומים וחובות. שכנים התקבצו, ידידים חיפשו איך לארגן לוויה. מהר ערכו מגבית מצומצמת כדי לכסות עלויות קבורה…

  

כלום. פשוט כלום – זו המילה המדויקת. הבית ריק ועני שאי אפשר לתאר. יום אחרי השבעה אין עשר שקלים למכולת. תבוא שבת וכבר לא יהיה עוף על השולחן. איפה רבי יוסף שירוץ לתקן תנור כדי לשלם עבור חונך לילד? עכשיו זה לא רק חונך- צריך לשבת עם הילדים כל יום, כל יום, להכין איתם שיעורי בית, לחזור על החומר הנלמד… ילדים טובים שצריכים עזרה צמודה בלימודים. רבי יוסף השקיע את נשמתו בטיפוחם – מי ימלא את מקומו?

  

אלמנה מבוהלת וארבעה יתומים… מי ינחם להם? הם כל כך זקוקים לנו, החמישים שקלים שלנו הם האוכל להיום. לא למחר. מאת השקלים שלנו הם ההתקדמות של הילד בהתאם לילדי הכיתה. שקלים טהורים, החזקת אלמנה ויתומים במובן הכי-הכי פשטני, הכי הכי נצרך. הכי הכי יסודי.

  

אפשר לכתוב כאן: אלמנה ויתומים רעבים. וזה יהיה נכון. אוי כמה נכון.

 

  

 

 

לתרומות לחצו כאן, וציינו עבור קרן מספר 4224 

kenigsberg_4

לתרומות עבור קרן 4 יתומי משפחת קניגסברג