חודש ויום - ועד הרבנים

חודש ויום

שני תוקעת את המבט בדוגמת הריצוף היפיפייה של מדרכת הרחוב ונחפזת. פתאום התיק עם הבקבוק הריק והארנק נהיה כבד מאד. וחם לה. ומעצבן לה. ואין לה כח להיפגש עכשיו במינדי השדכנית השכונתית שתמיד יודעת מה טוב בשביל כולם.

מינדי אלופה בלתפוס לקוחות. "שני!" היא נעצרת מולה. "דיברתי עם אמא שלך אתמול, היא סיפרה לך כבר? הפעם שווה לך להיות חיובית!"

שני ממלמלת משהו ונמלטת על נפשה. אחר כך פלא שהיא מגיעה הביתה עצבנית ומרוטה? זורקת את התיק הגדול על הספה, מכינה כוס קפה חזק ויש לו משום מה טעם של דמעות.

היא קמה להחזיר את החלב למקרר, פותחת את הדלת ודף שהיה מוצמד במגנט מתעופף לרצפה. היא מרימה וממגנטת אותו חזרה למקרר ותוך כדי העיניים שלה קוראות מה רשום שם.

זוהי קבלה, מועד הרבנים, ובנוסף לסכום מצוין בה כי השמות שושנה (שני) רייזל בת רבקה ופנחס בן יפה הועברו לתפילת שביעי של פסח בעמוקה.

פרצופה הופך לסימן שאלה אחד גדול. שביעי של פסח? הם אוחזים כעת בחודש אלול. איך הגיע לכאן הדף הזה? ומי תרם בשבילה ובשביל פנחס הדוד שלה? היא לא ה'תקועה' היחידה במשפחה. דודה הצעיר, אח של אמא, ממתין לזיווגו יותר זמן ממנה.

היא נטועה מספר דקות מול הקבלה, מתאמצת לתת שם לרגשות המציפים אותה בבת-אחת. הקלה? רחמים עצמיים? שמחה? תקווה או כעס על מי שהפך אותה ל'רווקה' תקועה עם קבלה רשמית?

היא לא מצליחה להחליט, ובכל אופן כח חדש ננסך באבריה הלאים.

בימים הבאים הדף נעלם. היא לא יודעת מי תלה אותו על המקרר ומה היתה מטרתו, מה שברור שלה זע איזה מיתר בלב. השורות הבודדות מהקבלה ההיא מלוות אותה בהתמודדותה. כמו ליטוף אוהב מאבא, כמו הבטחה למשהו טוב שיבוא.

עוברים עוד חודשיים. תקופת החגים על כל המורכבות הרגשית הכרוכה בה, והחזרה לעומס השגרתי הברוך. שני כבר אלופה בלקחת על עצמה מטלות בלי סוף. בעבודה יודעים שהיא מוכנה לכל פרויקט, העיקר להיות עסוקה מכדי לחשוב.

בראש חודש חשוון אמא מספרת לה על הצעה מעולה בשבילה. "משהו באמת מיוחד." מדגישה אמא ועיניה מאירות.

יש לה ניסיון מרשים בשידוכים. והוא לא מעודד בכלל. אבל עכשיו יש לה משהו שלא היה בפעמים הקודמות: התפילה של ועד הרבנים מלווה אותה. היא מרגישה בחוש את כח הצדקה, את החסד עם אלפי המשפחות הנזקקות שמלווה אותה לפגישה ראשונה ושנייה ושלישית.

ההודעה הסופית הגיעה מהשדכן ביום חמישי, ואמא מייד ניפתה קמח לעוגות. במוצאי שבת אור לט"ז חשוון שני קיבלה בפנים זוהרות את אם החתן, חמותה לעתיד.

"עכשיו התור של דוד פנחס להתארס בזכות ועד הרבנים." היא אומרת מאושרת כשהחגיגה מתפזרת ונשארים רק כוסות חד פעמיים ומנז'טים מקומטים על הרצפה.

אמא נדהמת. "את ידעת?"

"שתרמתם בשבילי ובשביל דוד פנחס, ושלחתם את השמות לתפילה בעמוקה?" שני צוחקת. "ראיתי את הקבלה…"

"ואני חשבתי שתצטערי שמרחמים עליך, לכן לא גיליתי." אמא נוטלת מטאטא ומשליטה טיפונת סדר. "טוב, מה זה משנה, העיקר שהתפילות התקבלו."

"עכשיו תור פנחס." חוזרת שני ומדגישה.

אבא ואמא עונים 'אמן' במקהלה.

וגם תור פנחס מגיע. חודש ויום אחר כך, שני עוצרת את מירוץ ההכנות לחתונתה ועולה לבית של סבתא, להכיר את כלתו של דוד פנחס- דודתה לעתיד. עכשיו יש במשפחה שתי שמחות של ועד הרבנים. דוד ואחיינית- – –

הצטרפו למשפחת תורמי ועד הרבנים ותזכו גם אתם לראות ניסים גלויים, הבטחתי ונושעתי